משולחנו של יועץ ארגוני ומנטור עסקי
(הדוגמאות אמיתיות, אך הדמויות והפרטים טושטשו לשמירה על דיסקרטיות)
היא ישבה על הרצפה בפתח אולם התצוגה.
עיניה דומעות, קולה חנוק מבכי. משפחתה עמדה סביבה נבוכה, והיא – שקועה ברצפה, מתפרקת מול כולם.
בארבע שנות לימודים מתישות היא בנתה את חלום חייה – צילום אישי במסגרת עץ שעיצבה בעצמה.
ואז נכנסה "המבקרת".
במקום מילה מעצימה, היא זרקה משפט קר:
"אני לא מכירה אותך כשנכנסתי – ובטוח שלא אזכור אותך כשאצא מכאן."
דפנה לא חזרה לצלם מאז.
מילה אחת הפכה את השער למקצוע למחסום.
בדיוק כמו דפנה, גם עובד בארגון יכול להתרסק ממשפט אחד של מנהל – לפעמים אפילו יותר מהטעות עצמה.
מה עומד מאחורי המבקר?
לפני שאנחנו מותחים ביקורת, כדאי שנשאל את עצמנו:
האם דברינו יתפוגגו עם הרוח – או יישארו ככתם בליבו של מישהו אחר?
חמישה מניעים נפוצים שמסתתרים מאחורי ביקורת הרסנית:
- צורך להרגיש עליון ביקורת כהפגנת כוח.
- חוסר במיומנות רגשית ניתוח קר של מצב ללא רגישות לאדם.
- הפעלת שליטה באמצעות בושה שימוש במבוכה כדי להשיג "ניצחון".
- התרחקות במסווה של מקצועיות "זה רק מקצועי, אל תיקח ללב".
- שחזור דפוסים מהעבר מי שחווה נוקשות, נוטה לשחזר אותה על אחרים.
בארגונים, אותם מניעים מתבטאים בהתנהלות יומיומית: מנהל שמבקר בפומבי – לא רק פוגע בעובד, אלא גם מלמד את כל החדר שכך נראית "הצלחה ניהולית".
מדוע קשה לנו לקבל ביקורת?
ביקורת מערערת את תחושת הערך העצמי. היא נתפסת לא רק כהערכה על מה שעשינו – אלא על מי שאנחנו.
כאשר אנחנו מרגישים מותקפים, אנחנו נכנסים למגננה ומאבדים את היכולת להקשיב. גם כוונות טובות עלולות להיעלם בתוך רעש ההגנה.
עובד שמרגיש מותקף לא רק שלא ישמע את המסר, אלא גם יפסיק ליזום, להעז או לשתף פעולה. התוצאה: הארגון כולו מפסיד.
ביקורת בונה באמת
ביקורת בונה אינה סוגרת את הדלת בפני האדם – אלא משאירה פתח לתקווה.
כך נראית ביקורת בונה:
- מצביעה על מה שניתן לשפר.
- מציעה כיוון לפתרון, לא רק בעיה.
- מתייחסת להתנהגות, לא לזהות.
- נמסרת בטון שמאפשר הקשבה.
- מכירה בחופש הבחירה של הצד השני.
כלים פרקטיים למנהלים ולאנשי מקצוע
כדי שביקורת תהפוך לכלי של צמיחה ולא לנשק של הרס, הקפידו על הכללים הבאים:
- התמקדו בהתנהגות ובתוצאה לא בזהות האדם.
- השתמשו בטון מציע, לא כופה צרו מרחב לחשיבה, לא להתגוננות.
- היו ספציפיים הימנעו מהכללות כמו "אתה תמיד…".
- הפגינו אמפתיה שאלו: "מה נדרש לך כדי להשתפר?"
- בחרו זמן מתאים לא בעת סערת רגשות ולא מתוך כעס.
- אל תסתפקו ב"מה לא" הציעו גם "מה כן".
כלל פשוט: אם לא הייתם מוכנים לקבל את הביקורת הזו בעצמכם – אל תיתנו אותה לאחרים.
אחריות המבקר
ביקורת היא מפגש בין שיפוט לבין אדם.
כאשר האדם שמולכם חשוף – האחריות שלכם כפולה.
יש דרך להצביע על חוסר בשלות מבלי לכבות יצירה.
יש דרך להעיר על בעיה מבלי לפגוע בזהות.
המסר הניהולי והאישי
ביקורת יכולה להרוס או לבנות.
ההבדל טמון לא בתוכן, אלא באופן.
המבקר אינו יכול לשלוט בכישרון של האדם שמולו אבל כן שולט בדרך שבה הכישרון הזה יתפתח או יכבה.
מנהלים בפעם הבאה שתעמדו מול עובד ותבחרו מילה, זכרו:
אתם לא רק מבקרים עבודה אתם בונים או הורסים אדם.
קריאה לפעולה
אם אתם מזהים שהשיח הביקורתי בארגון שלכם גורם יותר לפחד מאשר לצמיחה זה הזמן לעצור ולבדוק איך להפוך את הביקורת לכלי שמקדם אנשים ותוצאות.