הפערים בין חזון למציאות
איך לגשר על הפער ולממש את הפוטנציאל הארגוני
אני מביט במשפטי החזון, ממוסגרים ויפים, תלויים על הקיר:
"להפוך למובילה עולמית ביצירת פתרונות טכנולוגיים שמפשטים את החיים של אנשים ועסקים, עם דגש על חדשנות, אמינות, יושרה וכיבוד הדדי – כלפי לקוחות, עובדים ושותפים. אנו מאמינים שעבודה מתוך ערכים מובילה לא רק לתוצאות טובות יותר, אלא גם לדרך טובה יותר."
וביד השנייה – דף אפיון ארגוני שסיימתי לרשום אחרי פגישות עם ההנהלה והשטח.
משהו לא מסתדר.
אני תוהה – האם מדובר באותה חברה?
מתי נולדו הפערים?
החזון קיים, אך לא נוכח.
הוא לא חלק מהשיח היומיומי, לא מעוגן במדדים, לא מוזכר בהחלטות אסטרטגיות.
בלי נוכחות – החזון פשוט שוכח את הדרך אל חדרי הישיבות ואל שגרת העבודה.
דיסוננס בין הנהלה לשטח
ההנהלה חיה את החזון, מאמינה בו, מקדמת אותו –
אבל העובדים? חווים משהו אחר לגמרי.
לעיתים זו שפה שלא מתורגמת לרמת השטח.
לעיתים זה חוסר באמון.
ולעיתים – פשוט אין תיווך.
אף אחד לא עוצר להסביר מה המשמעות של החזון ביום העבודה של כל אחד.
חזון שלא מתורגם – לא שורד
כדי שחזון יפעם באמת בארגון, צריך לפרק אותו לרמת הפעולה.
איך הוא נראה בשיחה עם לקוח?
איך הוא בא לידי ביטוי כשיש קונפליקט בין צוותים?
איך הוא משפיע על הדרך בה מקבלים החלטות?
בלי תרגום כזה – החזון נשאר מנותק מהמציאות.
"זה לא החזון שלנו"
חזון שלא עבר תהליך שיתוף, שלא הוטמע בשפה הפנימית –
נתפס כמשהו של "הנהלה בלבד".
וזה בדיוק מה שיוצר התנגדויות שקטות, ניכור, חוסר שייכות.
בלי אבני דרך – אין משמעות
גם אם החזון נכון, גם אם הוא מרגש –
אם הדרך אליו ארוכה ואטומה, הוא לא מחזיק.
אנשים צריכים להרגיש התקדמות.
להרגיש שמה שהם עושים היום – מקרב אותם למחר.
אז איך מגשרים על הפער?
שילוב של כנות ניהולית עם תהליך מתמשך:
- בחינה מחודשת של החזון: רלוונטיות, השראה ומציאות.
- שיח פתוח עם העובדים: הקשבה, אמון, תרגום משותף.
- דוגמה אישית בהנהגה: הלימה בין אמירה למעשה.
- הגדרת התנהגויות שמגלמות את הערכים בפועל.
כי בסופו של דבר – חזון הוא לא יעד.
חזון הוא מצפן.
וכשהוא מחובר לאנשים – אפשר ללכת איתו באמת. צעד אחרי צעד. אל מימוש הפוטנציאל.
טעויות נפוצות בכתיבת חזון – ומה כן לעשות
✔ ברור ובהיר – חזון מעורפל גורם לפרשנויות שונות וחוסר תיאום.
✔ שיתופי ולא חד-צדדי – חזון שצומח מהשטח יוצר מחויבות.
✔ מותאם למציאות – לא מנותק, לא נאיבי, ולא נבוב.
✔ עם יעדים ריאליים – לא רק תקווה, אלא גם דרך.
✔ פתוח לשינויים – חזון חי משתנה עם הארגון.
✔ תמיכה במשאבים – בלי תקציב, הכשרה או זמן – לא תהיה תנועה.
לסיכום
צמצום הפערים בין חזון למציאות הוא לא פרויקט חד-פעמי, אלא מסע.
מסע שדורש אומץ, סבלנות, הקשבה – ובעיקר: מחויבות.
כאשר ניגשים לחזון לא כסיסמה אלא כבסיס לפעולה –
הוא מפסיק להיות תמונה על הקיר, והופך להיות דרך חיים של ארגון.